"ספורט זה כמו לנשום ולאכול"


לא כל אחד יכול להעפיל לגמר אולימפי בריצה כמו אסתר רוט שחמורוב מהפועל תל אביב, כלת פרס ישראל לספורט, אבל לכולנו כדאי ללמוד את לקחי עידן הקורונה ולהפעיל את הגוף למען חוסנו, מה גם שחיסון עדיין אין. המלכה אסתר עם עצות זהב לאתר מרכז הפועל, שמאמין באורח חיים ספורטיבי, מקדם אותו, נלחם על תקציבים ומקבל השראה מאסתר המלכה: "פעם חשבו שזו רק איכות חיים אבל כיום, כשאנו למדים מה הנזק שנגיף הקורונה מחולל באנשים עם בעיות משקל, סוכר, לחץ דם ועוד דברים שפעילות ספורטיבית מסייעת כנגדם, אנחנו מבינים שספורט זה לא רק איכות חיים אלא אריכות חיים". ביציאה מהסגר אסור, פשוט אסור, שתשתיות הספורט יקוצצו. ההיפך

24.9.2020

כלת פרס ישראל לספורט, אסתר רוט שחמורוב, מבינה מצוין כבר מזמן את מה שרבים מדי מאזרחי ישראל והעולם איחרו להבין, אבל מבינים טוב יותר כיום: ספורט הוא החיסון היעיל ביותר לגוף. נגד קורונה ונגד כל צרה אחרת, ובוודאי כל עוד לא נמצא החיסון ולא הסתיים המרדף העולמי למציאת חיסון למגיפה. הפיינליסטית האולימפית באתלטיקה (100 מטר משוכות במונטריאול 1976) לא מנסה לשדל אתכם להתמודד על הקריטריון להופעה במשחקים האולימפיים, או להעפיל לאליפות העולם, אבל בהחלט קוראת לכם לזוז, ויפה שעה אחת קודם, ולהפקיד חיסכון בבנק הבריאות.

רוט שחמורוב: "אנשים פשוט פושעים כלפי הגוף שלהם. אני לא יכולה לשמוע על אדם שלא שומר על עצמו, כי דבר מוביל לדבר ויש השלכות לחיים של פסיביות. אני מאוד מאמינה בספורט ודוגלת באורח חיים בריא וספורטיבי. ברור שיש גם גנטיקה שאומרת את דברה, גם אני סבלתי לפני שנים מבעיה רפואית שהצריכה ניתוח ואי אפשר להימנע מהכל, אבל ההתמודדות שלי והתגובה של הגוף לאותה בעיה בזמנו, גם פיזית וגם מנטלית, אלה דברים שקיבלתי מהעיסוק בספורט, מהניסיון שלי. ספורט זו פעילות כמו לנשום וכמו לאכול. אי אפשר לוותר עליה. פעם חשבו שזו רק איכות חיים אבל כיום, כשאנו למדים מה הנזק שנגיף הקורונה מחולל באנשים עם בעיות משקל, סוכר, לחץ דם ועוד דברים שפעילות ספורטיבית מסייעת כנגדם, אנחנו מבינים שספורט זה לא רק איכות חיים אלא אריכות חיים".

אסתר, ללא ספק המלכה של האתלטיקה הישראלית ושל הספורט הישראלי כולו כאשה פורצת דרך, חינכה לספורט בבית ספר עד פרישתה לגמלאות לפני כמה שנים, ועד היום היא מרצה ומשמשת שגרירה של ספורט. כניצולת טבח י"א חללי אולימפיאדת מינכן, היא מעבירה את הסיפור הנורא אל הדורות הבאים בכל הזדמנות. כידוע, במינכן 1972, רגע לפני נגיעה בצמרת העולמית היא איבדה את המאמן שלה בהפועל תל אביב, עמיצור שפירא ז"ל, האיש שגילה וטיפח את כשרונה.

"כמורה, זה היה מאוד מרגיז שיש רק שני שיעורי ספורט בשבוע. כל שיעור הוא פחות משעה ועד שאתה קורא שמות, מתעסק עם ענייני תלבושת ומשמעת כבר נגמר השיעור. כל זה קשור למעמדו של הספורט במדינה, לתקציבים, למקום שלו בסדרי העדיפויות".

השאלה היא אם הקורונה הכלכלית לא תפגע עוד יותר בספורט הישראלי.

"כנראה רק מי שצועק מקבל. חבל, כי במדינה שלנו הוכח שאנחנו יודעים להתמודד עם דברים ולהגיע להישגים גדולים בתחומים שונים אז הגיע עכשיו הזמן לתרבות הגוף. זה הכל עניין של חינוך".

גם כיום, ארבעים שנה לאחר הפרישה, אסתר מיישמת ביומיום שלה את תרבות הספורט ואורח החיים הפעלתני: "לאחרונה הייתי במפגש של בני 80 בערך, כולם יוצאי ספורט ותרבות הגוף, ואתה רואה את היציבה, החזקת הגוף ותחזוקו, איך הם נראים, מה המצב רוח שלהם. זה גם עניין מנטלי. גם הרופאים לאט לאט מבינים את זה אבל יותר נוח להם לרשום רצפט לתרופה. כל אדם צריך להיות אחראי לגופו".

אז מהו סדר היום הספורטיבי שלך? מה הטיפים שלך?

"קודם כל, לעשות את הכל בהנאה. אני לא מתישה את עצמי. אני עושה ספורט עבור תחזוקת הגוף ולא בשביל משחקים אולימפיים. יש לי כמה יחידות אימון מגוונות. צריך לחלק את הפעילות בתבונה ולא להעמיס. לא לעשות רק דבר אחד ממושך, בין אם זו שחייה, הליכה או ריצה, כדי לא להגיע לשחיקה ולדלקות שלוקחות את האדם אחורה. לא כל פעילות מתאימה לכל אחד. צריך להקשיב לגוף. אני למשל, הולכת, רצה, משחקת טניס, משקולות ואימונים שונים בחדר הכושר, רוקדת. מקפידה על מתיחות ושחרור. והכל במידה. עובדת על כל החלקים בגוף".