ספורטאית השבוע של הפועל: אניה וליקי

20.4.2021

שם: אניה וליקי

מועדון: הפועל כפר סבא כדורעף

מאמן: אלעד שפגט

גיל: 39

התחלה: "פרגנה, אוזבקיסטן. אבא היה השחקן הכי טוב בברית המועצות, כל המשפחה היתה בכדורעף וכך התחלתי לשחק בגיל 6. אבא ז"ל השקיע בי הרבה, וכל מה שאני עושה היום זה למענו. הוא נפטר בגיל 21 ואני ממשיכה את החלום שלו. הוא רצה שאהיה השחקנית הכי טובה. אבא הוא סוד ההצלחה שלי עד היום, גם בגיל כזה. הסיפור שלי מתחיל אתו"

קריירה: "מגיל 16 אני לבד ברוסיה, מקצוענית, בלי הורים, לבד. מה שבנה אותי זה החיים הקשים והבדידות שם. עוד לא היו אז טלפונים חכמים ולא אינטרנט. הקשר עם המשפחה היה במכתבים בדואר. ב-2006 עלינו לישראל כשאני כבר נשואה עם ילדה, מכיוון שאבא כבר עלה לכאן קודם יחד עם בני משפחה נוספים, אז הצטרפנו אליו"

מחוץ לכדורעף: נשואה פלוס ילד בן 6 והבת כבר בת 16, משחקת כדורסל ברעננה. "אני לא עובדת בשום דבר אחר כי אז לא הייתי יכולה להמשיך עד עכשיו כמקצוענית ולהיות הכי טובה שאפשר. צריך להתמקד במשהו אחד בחיים. בבית אני אוהבת לבשל, לאפות ולהכין ממתקים. כבר אמרו לי שאני יכולה לפתוח מאפייה. כדי להירגע אני מכינה תמונות מאבנים קטנות. זה מנקה את הראש"

הגורם לדאבל העונה: "הניסיון של השחקניות הוותיקות. יש מאמן חדש וצעיר העונה אז כל אחת הביאה את הניסיון שלה והיינו ביחד. מדברות, יודעות להתמודד בלחצים של המאני-טיים. עברנו עונה מלאה אתגרים. בנוסף למאמן נפגענו מהקורונה כשאני עצמי הייתי מאומתת קורונה. לשחק ללא קהל, שזה פוגע במוטיבציה ואז פתאום בפלייאוף יש קהל כשאתה כבר לא רגיל לזה"

סוד ההצלחה בגיל 39: "מעונה לעונה את למדה יותר ויותר, יודעת איך לנהוג בקריירה, איך להתנהל וכל זאת בזכות הניסיון. לא פשוט לתחזק את עצמי ככה עם משפחה וילדים אבל אני יודעת להקשיב לגוף שלי, להרגיש אותו ולהיות הכי טובה במאני-טיים. אני מרגישה שכיום אני נמצאת בתקופה הכי מעניינת בקריירה שלי. הגוף שלי כבר רגיל ללחצים ועומס מגיל צעיר, וזה יצר את הבסיס למה שאני היום, והיום אני נהנית מכך שהגוף חזק. בזכות הניסיון"

רגע השיא בקריירה: "ההעפלה וההופעה עם נבחרת ישראל באליפות אירופה 2011"

נבחרת ישראל: "לי כבר קשה להיות גם בנבחרת. אני מאמינה שבעתיד זה אפשרי שישראל תגיע שוב למעמד הזה אבל לשם כך נדרשת השקעה של המדינה. ככה זה במדינות עם הישגים. יש כאן בנות מוכשרות, לפחות 7-5 צעירות שיכולות להגיע לרמה הזו וזה הרבה, כי המדינה קטנה יחסית. צריך מאמן זר או דמות כמו אריה זלינגר שהעלה אותנו ליורו לפני עשר שנים. אני מודה לו על כל מה שעברנו למרות כל הקשיים שהיו אז. התגברנו על הכל, עבדנו קשה, אבל רק ככה מגיעים למשהו גם אם בדרך אתה בוכה וסובל. צריך להשקיע במאמנים עם אהבה לכדורעף, מחנות אימון ומשחקים, משחקים, משחקים. לצבור ניסיון"

באופק: "עדיין לא יודעת. אשחק גם בעונה הבאה, בגיל 40, ואז נחשוב שוב. אולי אמשיך עוד כמה שנים. כולם אומרים לי 'אל תפסיקי כל עוד יש לך רצון וכח, ואת יכולה לעזור לקבוצה'. אחרי הפרישה אני לא יודעת מה אעשה בדיוק אבל יש לי תעודת מאמנת, תעודת מדריכה בחדר כושר, כך שבטח אהיה בתחום הספורט"

מוטו לפני עלייה למשחק: "יום שלם לפני המשחק אני חושבת עליו. רואה וידאו של היריבה וחושבת מה צריך לעשות. למשחק אני נכנסת בריכוז עמוק אחרי כל המחשבה עליו, לא מחייכת וכמעט לא מדברת עם איש לפני המשחק. ריכוז גבוה"