החיוך שיישאר לנצח


ענף הקיאקים וכל הספורט הישראלי מתקשה להתאושש מההלם ולהיפרד מברק לופן ז"ל, שנרצח בפיגוע הטרור בתל אביב. ברק היה ספורטאי סופר מוכשר בהפועל עמק הירדן. לאחר שהגיע אל הפסגות כנער הוא רשם הישג ענק ביחד עם המדליסט האולימפי מיכאל קלגנוב, שאומר: "הוא יישאר אתי תמיד בלב". בהמשך הפך ברק להיות מאמן בלתי נשכח בהפועל תל אביב, ומובא כאן ההספד המרגש של חניכיו הכואבים, וכן דבריו של המאמן המיתולוגי אבירם מזרחי, שגילה אותו: "היה לו ברק בעיניים ופוטנציאל כזה שאתה אומר לעצמך שזהו הקלף המנצח". ברק הותיר אחריו אשה ושלושה ילדים. יהי זכרו ברוך

פיגוע הטרור האחרון בתל אביב הפיל הלם על עולם הספורט הישראלי. ברק לופן ז"ל, ספורטאי ומאמן במועדוני הפועל מאז שהיה ילד בקיבוץ גינוסר, נרצח בפאב אילקה שברחוב דיזנגוף יממה אחת בלבד לאחר שסיים קורס מאמנים במסגרת פרויקט מיוחד של הוועד האולימפי ומכון ווינגייט, בגיל 35. אבידה בלתי נתפשת במילים לרעייתו ושלושת ילדיו הקטנים, אבידה ענקית לספורט הישראלי ובפרט לענף הקיאקים האולימפי.

ברק צמח בהפועל עמק הירדן, על מימי הכנרת, ואותת על כישרונו הענק בהעפילו לגמר אליפות העולם לנוער, דבר שלא קרה כמעט עשור מאז עשה זאת רועי ילין מהפועל תל אביב. ההישג הביא אותו לקיאק זוגי עם לא פחות מאשר מדליסט הארד האולימפי מסידני 2000, מיכאל קלגנוב, והשניים זכו במדליית הארד של יורו 2006, וכן העפילו אל גמר אליפות העולם.

קלגנוב: "הוא יישאר תמיד אתי בלב"

קלגנוב, שגר כיום בגרמניה, מספר על ברק: "הידיעה על ברק לא מסתדרת לי עד עכשיו במחשבות. היינו כמעט שלוש שנים ביחד ואני מכיר אותו עוד כילד. אכלנו יחד, ישנו יחד, התאמנו יחד. אדם מיוחד, ספורטאי רגוע אבל רגיש. נוח לעבוד אתו, מרוכז כל הזמן ורוצה להצליח. הוא יישאר אתי תמיד בלב. את השנים הכי טובות שלי בישראל עשיתי אתו".

אבירם מזרחי הוא מבכירי מאמני הקיאקים בכל הזמנים והמאמן אצלו ברק התחיל את הקריירה. "כמאמן הישגי אתה צריך להמר על מי אתה הולך, והימרתי על ברק למרות שלא התאמן תמיד, אבל היה לו ברק בעיניים ופוטנציאל כזה שאתה אומר לעצמך שזהו הקלף המנצח. ההימור הצליח כשראינו אותו חותר בגמרים של אליפויות אירופה והעולם".

אבירם, כיום מנהל בית הספר לחינוך ימי בעמק הירדן, מתאר את האישיות המיוחדת של ברק: "קסם של בן אדם. הומור דק. מאלה שעושים בשקט בשקט את העבודה. הוא הפך להיות כוכב הקבוצה אצלנו בנוער אבל שמר על חברות עם כולם למרות שנצנץ מעל כולם. הוריו הם אנשים נפלאים, שקטים, אינטליגנטיים. ברק היה ישראלי שורשי ואכפתי שבא עם כל הנשמה לכל דבר. אין אנשים כאלה".

סתיו מזרחי, בנו של אבירם, הוא כיום הקיאקיסט המוביל בישראל והראשון שחתר בגמר אליפות העולם לצעירים מאז ברק. ממחנה האימון שלו בספרד הוא מספר על ההשראה ששאב מברק: "ברק בשבילי היה דגמא לחותר ספרינטר. קיבלתי מאבא הרבה סיפורים עליו ועל הזוגיות שלו בקיאק עם קלגנוב. כספורטאי שמרים את הראש ומסתכל על הספורטאים הגדולים שהיו לפניו? כך הסתכלתי על ברק. היום אני זוכה להעריך את הרגע שיצא לי לשבת אתו אתו פעם בקיאק לזוגות".

"ילד חמוד, שובב עם חיוך תמידי"

כשברק וקלגנוב זכו במדליה באליפות אירופה 2005, היה זיו בן יוסף ראש המשלחת. בהמשך עבד ברק כמאמן אצל בן יוסף, המנהל המקצועי של הפועל תל אביב, שם גם אימן את הפיינליסטית הפאראלימפית, פסקל ברקוביץ. ברק הוביל את בנותיו של בן יוסף, ליהי ועדי, אל הפיסגה הישראלית ולהישגים בינלאומיים.

בן יוסף: "ילד חמוד, שובב עם חיוך תמידי על השפתיים, שקט וצנוע, תמיד נותן יד. הוא הוביל את הזוג, ויקי גולוביצקי ובתי ליהי בן יוסף, למדליית זהב באיטליה ולטופ 10 של ארופה בנוער. כך גם עם פסקל ברקוביץ בגביע העולם הפאראלימפי. היו לנו תקופות מדהימות, גם כמאמן וגם כחברים. זו אבידה גדולה של אדם, ספורטאי ומאמן".

דבר החניכים

חותרי הפועל תל אביב הכינו הספד משותף ומרגש ללוויה שנערכה בקיבוץ גינוסר: "ברק שלנו, מאמן שלנו, חבר שלנו, בקי.
קשה לנו להאמין שאנחנו נפרדים מאדם מיוחד כמוך. אנחנו יושבים מול דף ומנסים למצוא מילות פרידה לאובדן שעוד לא הבנו. אנחנו מנסים להבין איך לדבר עליך בלשון עבר, למה כל סיפור וזיכרון הופכים כואבים.
אתה יותר ממאמן רגיל, היית חבר שלנו. ליווית אותנו ממש יד ביד בכל מקצה, בכל תחרות, בכל טיסה וגם בחיים הפרטיים של כל אחד ואחת מאיתנו. ידעת מתי זה הזמן להיות מאמן קשוח שלא מוותר ודורש, ומתי זה הזמן לצחוק, לדבר ולפרוק. עודדת אותנו להתקדם גם מחוץ לתחום החתירה, הענקת לנו כלים רבים להתמודד עם העולם שבחוץ. ידעת להקשיב ולהגיד את המילה שצריך בדיוק מתי שצריך. חינכת אותנו ועזרת לנו לגדול ולהתבגר למי שאנחנו היום, הראית לנו דרך ארץ השרשת בנו ערכים של כבוד אחריות ומשמעת, נתת לנו את הכלים להתמודד ולהצליח ואת כל זה עשית בחיוך ובנעם.
בתור מאמן, שיפרת אותנו מאימון לאימון, ידעת איך לגשת לכל ספורטאי שלך בנפרד, איך ליצור תחרותיות באימונים, איך להציב מטרות ולהשיג אותן, ואיך לא מוותרים. והנה, אפילו עד הרגע האחרון שלך שוב הראת לנו איך לא מוותרים ומורידים משוט, ואיך עושים מקצה עד שעוברים קו סיום ואפילו כמה מטרים אחריו. ויחד עם כל אלה, בתחום המקצוע, יצקת את הבסיס לחברות ואחווה בין כולנו, חניכיך.
יחד עם כל אלה נזכור את הרגעים השמחים, את האיחורים הקבועים לאימוני בוקר. החיוך ממזרי לפני שאתה מוסיף עוד סט או עוד תרגיל לתוכנית. את האימונים בחוף בימי הקיץ. את הטיסות ומחנות האימונים, בירה של סוף תחרות, פיקניק אחרי אימון ועוד אין ספור רגעים של חיוכים וכיף של שעות שאף פעם לא נגמר.
אנחנו שמחים ומודים לך על שהיית חלק משמעותי מהחיים של כולנו, על זה שעזרת לנו לעצב את האישיות של כל אחד מאיתנו. זאת הייתה זכות להכיר אדם מדהים כמוך.
בקי, זכינו להכיר אותך ללמוד ממך ולאהוב אותך, אנחנו יודעם שאתה לעולם לא תעזוב אותנו כי לכל אחד מאיתנו יש חלק ששמור רק לך, לזכרונות, לסיפורים, לחוויות ולאהבה שקיבלנו ממך. אנחנו מבטיחים להמשיך בדרכך ולנסות להעביר את כל מה שלימדת אותנו ואת האהבה שלך לספורט הלאה
מחזקים ומחבקים את ההורים של ברק, את דנה והילדים, ואת כל שאר המשפחה והחברים.
לעולם לא נשכח אותך את מה שאתה בשבילנו. גאים להיקרא ספורטאים שלך, ולקרוא לך מאמן שלנו.
היית ותמיד תהיה כל כך הרבה יותר מהמאמן שלנו
אוהבים ותמיד זוכרים אותך
ספורטאים שלך".