דור הולך ודור לא בא

(הפועל חולון אתלטיקה)
(הפועל חולון אתלטיקה)
(איגוד המשקולות)
(איגוד המשקולות)
(קטיה דודסון)
(קטיה דודסון)
(קטיה דודסון)
(קטיה דודסון)
(בדמינטון יהוד)
(בדמינטון יהוד)
(איגוד השחייה)
(איגוד השחייה)
אם מישהו שגה באשליה כי הספורט חזר מכיוון שליגות הכדורגל והכדורסל הבכירות חזרו וכי ספורטאי הסגל האולימפי פעילים, הרי שבשטח מתגלה התמונה האמיתית והיא עגומה מאוד. חלק מהספורטאים הצעירים פעילים בזום, חלקם התייאש והפסיק, אולי אפילו פרש לתמיד, והמועדונים קורסים כלכלית בהיעדר הכנסה מחוגי ילדים. בכתבה הקודמת של אתר מרכז הפועל התרכזנו במשחקי הכדור הקבוצתיים ואילו הפעם אנו מפנים זרקור אל הספורט האישי. התסכול גדול גם מכיוון שברוב הענפים ניתן לקיים פעילות ללא מגע וללא הדבקה, אבל הממשלה מותירה את כולם מחוץ למעגל הפעילות למרות שאין כמו ספורט כדי לחזק את המערכת החיסונית של ילדים ונוער, כולל החוסן הנפשי

 עולם לא התגלה כי יש הדבקה במים, אבל הבריכות מרוקנות ממים ונעולות בפני השחייניות והשחיינים. אחד הענפים הגדולים ביותר בישראל מושבת, פרט לאימוני ספורטאי ההישג הבינלאומיים, ואלפי ילדים לומדים שחייה בהתכתבות. סימון דודסון, יור איגוד השחייה: "מתוך 7760 ספורטאים רשומים אולי רק 80 שוחים כרגע. כל הצעירים לא פעילים כשרק ההכנות לטוקיו מתקיימות. המועדונים לא יכולים לתפקד ואני שומע כל יום על מצב של קריסה. החוגים מחזיקים אותם כספית, וכשאלה לא פעילים מאז חודש ספטמבר, ולא רואים מתי זה הולך לקרות, אז לא רואים אפילו אור בקצה המנהרה. גם בעלי המתקנים לא מעוניינים לפתוח את הבריכות, שסגורות לציבור, רק עבור השחיינים שלנו. כבר השתתפתי במיליון שיחות ופגישות אולם איש לא רוצה לשמוע אותנו".

בדמינטון משחקים משני צדי הרשת, והענף האולימפי המהיר ביותר שיש, לא זז, למרות היעדר הקירבה בין הספורטאים במהלך פעילות. ד"ר מיכאל שניידמן, הוא לא רק יור איגוד הבדמינטון לשעבר (פרש לאחרונה בגיל 82) ולא רק סבו של אחד הכישרונות הגדולים בישראל, עידן שניידמן, ולא רק יור הפועל זכרון יעקב, אלא גם רופא במקצועו. למזלו של נכדו ושל שחקנים נוספים, כולל המועדון גם קבוצה איכותית של התעמלות אמנותית עם ספורטאיות נבחרת, כך שהאולם פעיל, אבל עדיין, רוב החובטות והחובטים בהשבתת פעילות בגלל הסגר. חבל מאוד במיוחד בהתחשב בעובדה שהענף נכנס אל מערכת החינוך בשנה שעברה, לראשונה בישראל, והוא משוחק גם במסגרת התאחדות ספורט בתי הספר.

ד"ר מיכאל שניידמן, יור הפועל זכרון יעקב: "כמו כל הספורט בישראל גם הבדמינטון במצב קטסטרופה. הבעיה היא שאנשים במדינה מחליטים על דברים בהם אין להם שוב הבנה. אם מותר לשחק כדורסל וכדורגל בליגות העל, עם כל המגע הפיזי הכרוך בכך, אז אי אפשר לשחק משחק בו שני אנשים ניצבים רחוק, זה מול זה כשרשת מפרידה ביניהם? נכון, השחקנים הבכירים שלנו מורשים להתאמן אבל בלי משחקי אימון זה לא מקדם אותם בהרבה. הלוואי ופעם יהיה בישראל אחראי על הספורט שגם מבין בספורט לשם שינוי ואז אולי דברים ישתנו. בדיוק הענף נכנס לתנופה גדולה עם הכניסה בשנה שעברה אל מערכת החינוך ועכשיו כל זה נעלם. אין פיתוח של הענף, אין קבוצות חדשות, והילדים שהיו כבר לא פעילים. הענף פשוט לא קיים".

כרופא וכמנהל בספורט, מתי להערכתך הספורט יחזור לפעילות רגילה?

"קשה לדעת מתי הספורט יחזור כי זה תלוי גם בפוליטיקאים. לשמחתנו מרכז הפועל מסייע לנו רבות עם ציוד ודברים נוספים, והוא נמצא בקשר טוב ומועיל עם שלושת מועדוני הפועל כאן באזור, זכרון יעקב, פרדס חנה ואור עקיבא. המרכז תומך בנו בכל דבר וזה חשוב במיוחד בתקופה כזו".

ואם כבר בדמינטון, אז בדקנו מה קורה עם קרוב המשפחה המפורסם יותר, הטניס, שעוד הצליח אפילו לקיים תחרות בינלאומית בישראל בשנה שעברה, ומקווה לעשות זאת גם השנה איכשהו.

אבי פרץ, יור איגוד הטניס: "אנחנו מכינים בימים אלה את החזרה ועוסקים בשינויים המתבקשים. אנחנו מקיימים הרבה שיחות זום עם הורים ושחקנים . לאחר מאבק הצלחנו לארח ברמת השרון טורניר צעירים עם עשרה שחקנים מחו"ל, שזה לא הרבה, אבל יותר טוב מכלום. התחרות למעשה כבר בוטלה אבל משרד הספורט השיג עבורנו את האישור לקיומה לאחר שהזרים כבר נחתו בישראל. בפברואר צפויות להתקיים בארץ ארבע תחרויות בינלאומיות ואם לא יגיעו אורחים מחו"ל, ישתתפו בהן רק ישראלים. אמנם ניאלץ להוריד את דרג התחרות אבל היא תקנה ניקוד בינלאומי, עדיין".

פרץ, שוער העבר בכדורגל, שנבחר בשנה שעברה לעמוד בראש איגוד הענף הלבן, שותף לתסכולי הבדמינטון וענפים נוספים שמאפשרים פעילות ללא קירבה מסוכנת.

"מסתכלים עלינו כעל ענף כמו שאר הענפים בעוד שמדובר בענף ללא מגע. בטניס לא נדבקים. בין חודש מארס לספטמבר בוטלו 20 תחרויות בינלאומיות שהיו אמורות להתקיים בישראל. בדרך כלל יש 40 כאלה כאלה בשנה. זה גורם לכך שלשחקנים שלנו יש פחות אפשרויות לצבור נקודות לעומת יריבים באירופה, שם הטניס עבד ברובו. אפילו הרולאן גרוס התקיים לעיני קצת קהל. הנפילה הזאת בפעילות עלולה לבסוף להשפיע גם על התקציב שמגיע לנו ממשרד הספורט, שגם ככה קיצץ אותנו".

ובינתיים אצל מלכת הספורט, האתלטיקה, לא יותר טוב, והממלכה בבעיה. הפועל חולון היתה אמורה לקיים לפני כשבועיים את תחרות "גביע רמי ז'מיאן" על שם אחד מבכירי מאמניה ואשר אמורה היתה להפוך למסורת. ספונסרים כבר גויסו, פרסים הוכנו, ואז הוטל הסגר הנוכחי. כרגע אין עדיין תאריך חדש, אבל המועדון מתמודד בעיקר עם נטישת הילדים. חבל במיוחד כי בחולון יש שילוב כלים מופתי סטייל חו"ל של המועדון עם מערכת החינוך או ליתר דיוק, הקמפוס השש שנתי קריית שרת, בית ספר המשמש קרקע פוריה לכישרונות המועדון באמצעות מגמת אתלטיקה עליה חולש מי שגם משמש כמאמן הראשי בהפועל חולון, וכך לאורך השנים יש אספקה שוטפת של אתלטיות ואתלטים מצטייינים אל האתלטיקה בישראל.

רפי גרודצקי, המאמן הראשי בהפועל חולון: "אנחנו מפסידים כבר שני דורות של אתלטים. בקרוב אמורים להיערך מבחנים למגמת האתלטיקה אבל אין בכלל פעילות של הצעירים. רק 15 האתלטים הבכירים שלנו מתאמנים סדיר והיתר מסתפקים באימונים אישיים בזום, בבית, למרות שלפני הסגר התאמנו בקפסולות לפי כל התקנים של משרד הבריאות. אלה שהיו לפני פריצה קדימה בהישגים, לא קיבלו את הצ'אנס להוכיח עצמם בתחרויות, ולא שהם לא טובים. כל הילדים, כל האתלטים בדרג השני ואתלטי הפריפריה, בבעיה לעתיד. אני חושש מפרישת שני שליש מהאתלטים. נצטרך בעתיד לחפש את הילדים ברחובות כדי להביא אותם לספורט. הספורט בעולם יהיה במצב אנוש אחרי הקורונה".

הרמת משקולות היא, כידוע, ספורט אולימפי ותיק, עוד לפני שהפך להיות טרנד של חדרי כושר. בענף מדגישים כי אין קשר בין הפעילות שלהם לבין חדרי הכושר הסגורים, מבטיחים אזורים סטריליים ומוגנים, אך ללא הועיל.

אורן שי, יור איגוד המשקולות: "הענף מושבת, כל התחרויות הבינלאומיות בעולם בוטלו, וחזרתן תלויה גם בקיום המשחקים האולימפיים הקיץ בטוקיו. חילקנו לספורטאים שלנו ציוד, משקולות, שייקחו הביתה להתאמן. חילקנו כמה עשרות מוטות ומשקולות. בין הסגר השני לבין השלישי עוד הצלחנו לקיים את אליפות ישראל לנוער ואילו את אליפות הבוגרים קיימנו בזום און-ליין והיה לא רע. כרגע אנחנו מחכים לסיום הסגר כדי לקיים את האליפות של השנה און-ליין, מה שלא אפשרי כרגע כי המועדונים סגורים. בינתיים נחתכנו בכמות הספורטאים. אנשים נעלמו ונותק הקשר שלהם עם המועדונים. נצטרך ממש לרדוף אחרי אנשים ולגייס אותם מחדש. יש חוסר הבנה מוחלט לענף. חושבים שזה ענף של חדרי כושר, ואלה כידוע סגורים, והותירו אותנו תלויים בהם. מקבלי ההחלטות לא מבינים כי מדובר באולם תחרות עם במה, ללא קירבה בין אנשים. לג'ודו מותר להתאמן ולנו לא? בגלל ההקשר לחדרי כושר משאירים אותנו תמיד לסוף".

ולסיום, ענף בו הספורטאים ממילא חובשים מסיכה וחליפת הגנה, ענף אולימפי ותיק נוסף, ענף עם קלאסיקה ומסורת, הסיוף. האם יוחרג לטובה? בינתיים לא.

אירנה טל, יור איגוד הסיוף: "הענף היה בצמיחה מאוד משמעותית בשנים האחרונות, יש לנו אלוף אירופה מכהן, יובל פרייליך מהפועל כפר סבא, והצלחות בגילאי נוער וקדטים, אבל כעת ההענף שלנו סובל משלוש בעיות עיקריות בעקבות המגיפה. לא ניתן היה לעשות גיוס ספורטאים חדשים השנה, הרבה ספורטאים, בעיקר ילדים, נשרו, ואלה שנשארו לא יכולים לחזור לפעילות שוטפת יום יומית. הפגיעה נראית לעין ומאוד מורגשת. עד עכשיו לא הצלחנו לארגן אפילו תחרות אחת, בגלל המגבלות. תחרות ממוצעת היא בהשתתפות של לפחות מאה אנשים. גם ברמה הבינלאומית, תחרויות לא התקיימו השנה, למרות שכרגע אפשר לראות אור בקצה המנהרה. התחרות הראשונה אמורה להתקיים בסוף מארס ברוסיה. ברמה הנבחרתית ממשיכים להתאמן, אך ללא ספק הנפגעים העיקריים הם המועדונים".